הרבצת תורה

הרבצת תורה

ערך חשוב ונשגב יש בללמד תורה לאחרים. וכל אדם מתפלל לקב"ה שיזכהו "ללמוד וללמד". וללמד אחרים כלול במצוות לימוד תורה, כפי שמדויק מלשון הרמב"ם בספר המצוות (מצוה יא):
"שצוונו ללמוד תורה וללמדה וזהו הנקרא תלמוד תורה, והוא אמרו 'ושננתם לבניך' וכתוב בספרי לבניך אלו התלמידים, ושם נאמר ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד". החובה ללמוד תורה נלמדת מהפסוק המצווה אותנו ללמד תורה את בנינו, הדבר המלמד על חשיבותו של הלימוד לאחרים. החובה ללמד היא לא רק משום שעל ידי שמלמדים מבינים טוב יותר את התורה, אלא גם משום שהתורה היא תורת חסד ומטרתה לתקן את העולם ולהדריכו ולקרבו לקב"ה וזאת על ידי שהתורה תהיה שגורה בפיהם ובלבבם של כמה שיותר אנשים. "תורת חסד על לשונה".

בנוסף, יש חובה ללמד אחרים בחינם אם יש לו יכולת לעשות כן, כפסק השו"ע בהלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף ה:
"...אבל תורה שבע"פ אסור ללמד בשכר. לא מצא מי שילמדנו בחנם, ילמוד בשכר. ואף על פי שהוצרך ללמוד בשכר, לא יאמר: כשם שלמדתי בשכר כך אלמד בשכר, אלא ילמד לאחרים בחנם. ומה שנהגו האידנא ללמד הכל בשכר, אם אין לו במה להתפרנס, שרי...".

כך עשה ר' יוסף ללמד תורה בחינם לכל המעוניין לשמוע.
מספר בנו הרב יהושע:
"אבי פתח חדר בשעות אחר הצהריים ולימד בחדר זה את הנוער במושב פרשת השבוע, גמרא וכדומה. הגילאים היו שונים וזה לא היה קל, אבל הנערים, עם כל קושי עורפם, היו נכנעים בסופו של דבר. אבי סיפר שהיו כאלה שבזמן הלימוד היו שואלים אותו שאלות כגון: מהיכן קנית את החולצה? והוא ענה להם. שאלו: "בכמה?", והוא ענה להם. משסיימו את שאלותיהם, המשיך. הייתה לו סבלנות. הוא לימד מתוך שליחות ואהבת האדם.
לאבא היו שיטות כיצד בכלל להעביר חומר לימודי לשני וגם כשמדובר בעשייה - תמיד עשה זאת בדרך הקלה ביותר והנבונה ביותר. הכול נעשה במחשבה תחילה. לא היו לו טעויות בשום תחום של עשייה. דיבורו שקול וזה היה גם בלימודו. שכלו הישר בו חקר כל דבר, הן בלימוד והן בשאר התחומים, מנע טעויות".

ר' יוסף היה מלמד את תלמידיו בשיטת לימוד מיוחדת, כפי שמספר בנו הרב יהושע:
"הוא לימד תמיד במנגינה וכן הנוער למד תורה בטעמים ובמנגינה, נביאים, כתובים - הכול במנגינה ואפילו גמרא. כששמעו במשרד החינוך שבמושב ישנה שיטת לימוד מיוחדת, שלחו שליחים ללמוד כיצד הייתה שיטת הלימוד".
השיטה הזאת התבססה כנראה על דברי הרמב"ם בהל' ת"ת פ"ג הלי"ב: "וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו תלמודו מתקיים בידו, אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח" (עפ"י הגמרא במסכת עירובין דף נד).

לא רק הילדים והנוער זכו לשמוע אתו אלא גם המבוגרים. הם שמעו אותו לא רק באירועים, אזכרות וכד', אלא גם בכל שבת לאחר סעודת שבת. הוא היה מלמד במשך שעות בביתו את כל מי שהיה מעוניין.
מספר הנכד הרב שמעון:
"זכורני שהייתי מגיע לפעמים לביתו של סבא בשבתות והייתי רואה כיצד חבורה גדולה לומדת תורה ולידם שתיה ועוגיות והם לומדים בשמחה עילאית ובתענוג. הלימוד הזה נחקק כל כך בנפשי ומאז בערה בלבי אהבת התורה. לימוד תורה התחבר אצלי עם דבר מענג ונפלא שכולם אוהבים, צעירים ומבוגרים".
כאשר היה מלמד תורה את האחרים או את משפחתו היה תמיד אומר דברים נעימים משולבים בסיפורים ובמוסרי השכל. היו אוהבים לשמוע אותו והיו נמשכים אחרי דבריו.

הרב יהושע:
"כשלימד למבוגרים במושב אם זה בשבת ואם זה באירועים שונים הוא תמיד ידע לעורר מחשבה אצל הלומדים שישאלו, וידע לענות לכל אחד ואחד לפי רמתו.
אותי שאל תמיד האם אני מבין טוב את השיעור כי אז התלמידים יעריכו ויקשיבו וכן אוכל לשים לב למה שמתרחש בכיתה בזמן השיעור. וכך תהיה לי שליטה על התלמידים.
כל תושבי המושב ראו באבא את המשיב המוסמך לכל שאלותיהם והצדדים היריבים ראו בו את משכין השלום. הוא היה אוהב שלום ורודף שלום, במושב ובמשפחה. הוא היה קרוב לכולם. באו אליו בשאלות בהלכה, במדרש ובכול תחום והוא תמיד היה משיב להם. לכל אחד לפי מה שיניח את דעתו.
בכלל, לאבא היה ידע נרחב בכל התחומים, הסתכלות מקיפה ושכל ישר שירד לעומק העניין. הוא גם התנהג עם כל אחד לפי מה שהוא".

העיקר אצל ר' יוסף לא היה כדי להראות את חכמתו ולא התחשב במה יאמרו אלא מה מתאים לאותם אנשים ששומעים את דבריו. לא עשה חשבונות שיחשבו שרק את זה יודע. העיקר שיבינו ויאהבו ויפנימו.
מספרת אחת הנכדות על נועם דבריו:
"בהיותי נערה זוכרת אני שישבנו בבית אחת מהדודות היקרות. בקרנו שם, סבי ע"ה היה שם והוא סיפר לי על פרשת השבוע שהייתה באותה העת, דרש והסביר וסיפר ופיתח דברי תורה ומדרש מרובים ששייכים לפרשת השבוע, ממש נחל נובע, מעיין המתגבר. זמן רב מאוד ישבנו ביחד והוא סיפר וסיפר וסיפר. נראה היה שאין לזה סוף, מרוב נחת שזה עשה הרגשה טובה. מעין גן עדן בעולם הזה היה לשמוע ולהקשיב וליהנות מהדברים היפים וכמה לא רציתי שזה יפסק. היו לו מעיינות נובעים של חכמה, תורה ומוסר ואהבת ה' אמיתית וטהורה ולוואי ונזכה לזה כולנו אמן כן יהי רצון".